גאולה כהן, הזכורה לרובינו כח"כית (לשעבר) פעלתנית ושנויה במחלוקת, שימשה בשנות ה-40 ה(לא) עליזות כשדרנית הדגל של תחנת הרדיו המחתרתית של תנועת הלח"י תחת שם הכיסוי "אילנה", ואף נעצרה בשל כך על ידי הבריטים ונשפטה ל-9 שנות מאסר. שידורי הרדיו בישראל, אם כן, לא החלו עם "מה יש" המיתולוגית של ארז טל ואברי גלעד ואפילו לא ב"שלושה בסירה אחת", המיתולוגית לא פחות. אף אחת מהן לא יכולה לטעון לבכורה. אז מי כן?
לרדיו העברי היסטוריה ארוכה. השידורים בארץ החלו הרבה לפני שצמד המלים "מדינת ישראל" הפך לחלק אינטגרלי מהלקסיקון העברי. השידור העברי הראשון התקיים כבר ב-1932 במסגרת "יריד המזרח" שנערך בתל-אביב. "תחנת השידור של פלשתינה", שהפכה עם הזמן ל"קול ירושלים" החלה לשדר באופן קבוע כבר ב- 1936, וב-1940 הוקמה "קול ישראל" – תחנת הרדיו המחתרתית של ארגון ההגנה, שעם קום המדינה הפכה לתחנת הרדיו הממלכתית תחת פיקוחו של משרד ראש הממשלה. המעבר מ"מחתרתית" ל"ממלכתית" עשה עמה חסד רב והיום מדובר במוסד של ממש המאגד בתוכו מספר רב של תחנות ייחודיות העונות על צרכיהם המגוונים של מאזיני הרדיו. רשתות א', ב' ג', קול המוסיקה, רדיו רק"ע וגם FM 88 שייכות כולן ל"קול ישראל". ב-1950 הוקמה גלי צה"ל כתחנת רדיו צבאית ארצית המופעלת ע"י צה"ל ומתוקצבת על ידי משרד הביטחון. 43 שנה מאוחר יותר, בשנת 1993, נולדה לגל"צ תחנת הבת גלגל"צ, המשלבת בהצלחה יתרה דיווחי תנועה לצד דיווחים שוטפים מבית הספר למוסיקה "רימון". תחנה חשובה נוספת בתולדות הרדיו הישראלי היא שנת 1990, בה נחקק חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שהסדיר את הקמתן של תחנות הרדיו האזורי, המופעלות על-ידי זכיינים פרטיים. וכך צצו להם כמו פטריות אחרי הגשם תחנות רדיו מסחריות הממומנות על ידי מכירת זמן פרסום. הרדיו האזורי פונה אל המאזין באמצעות תכנים מקומיים הקרובים יותר לליבו. רדיו תל-אביב, רדיו ללא הפסקה ורדיו קול הים הן רק קומץ קטן ממגוון התחנות האזוריות הפזורות ברחבי הארץ ומשמשות במה לאינספור תוכניות בוקר משונות.
אקוסטיקו - מוסיקה לקבלת פנים
