הדבר הראשון שבו ניתן להבחין אחרי הלחיצה על אייקון "ספריית המוסיקה" באתר הרשמי של 88FM הוא מבחר הסרטונים לשיריו של היוצר ניק דרייק. כאן לא תמצאו את “Bohemian Rhapsody” או את החדש של איה "קראתי לחמוס הביתי שלי יונתן שפירא" כורם, אלא את האבטיפוס של הסינגר-סונגרייטר הרגיש, המדוכא והלא מושמע. אם יש תחנת רדיו בארץ, שלקחה את עניין שידורי המוסיקה בכובד-ראש, זו כנראה לא אחרת מאשר הילדה המעודכנת והקולית של משפחת "קול ישראל". ייחודה של 88FM הוא בטווח המוסיקלי הרחב והמגוון שמאפיינים אותה. תוכלו למצוא בה מוסיקה מכל הסוגים (כולל מוסיקה ערבית), פרויקטים מוסיקליים מעניינים (כגון, "לילה של אלבומים" – תוכנית לילית המשמיעה תקליטי מופת מכל הזמנים, במלואם), והרבה הרבה אהבה למוסיקה. דומה, שאין ז'אנר מוסיקלי שנעלם מאוזניהם של עורכי התחנה. ג'אז, בלוז, מוסיקה אלקטרונית ומוסיקת עולם מקבלים פה במה, לצד רוק ופופ.
התחנה הוקמה באוגוסט 1995, כחלק ממאמצי "קול ישראל" להיערך לעידן חדש בשידור הרדיו בישראל (לקראת פתיחת שידורי הרדיו האזורי) ולהוות אלטרנטיבה איכותית לגלגל"צ. בשנתה הראשונה נקראה "קול הדרך" ושידרה בעיקר מוסיקת ג'אז ודיווחי תנועה לנהגים. החיפוש העצמי הוביל אותה, שנה לאחר מכן, לשנות את שמה ל"קול הדרך לעסקים" ולשדר מבזקי כלכלה ופינות שבהן התארחו אנשי עסקים מובילים (חלקכם ודאי זוכרים את הסלוגן "הרבה מוסיקה טובה וקצת על עסקים"). אך במהרה התברר, כי הרוב המוחלט של אנשי עסקים אלה מעולם לא ניגנו על אף כלי ובאופן כללי מיעטו לשיר, ועל כן הוחלט בחלונות הגבוהים, על שינוי שם וקונספציה נוסף. משנת 2001 נקראת התחנה בשמה הפשוט 88FM ומתרכזת בעיקר בהשמעת מוזיקה מהז'אנרים שמחוץ למיינסטרים. החזון המוסיקלי של יואב גינאי (שהקים וניהל את התחנה מראשית דרכה ועד 2007) ושל טל השילוני (העזר שכנגדו ומי שקיבלה על עצמה את ניהול התוכניות לאחר סיום תפקידו של גינאי ב-2007) התממש במלואו: כיום משמשת 88FM כאחד העוגנים הבודדים שמאפשר לשוחרי מוסיקה מיואשים לשמוע קצת ניק דרייק (ולהפוך למיואשים קצת יותר) ואינו נכנע לתכתיבי הרייטינג.